אסתא חברה לבנין והשקעות בע"מ נ' עידן 88 שיווק כלי עבודה (94) בע"מ

החלטה

מבוא

התובענה שבכותרת עניינה תביעה לסילוק יד ותביעה כספית על סך 57,000 ₪, כאשר בהתאם לכתבי הטענות, התובענה הינה בין התובעת, אשר הינה הבעלים של כ-4970 מ"ר במקרקעין המצויים ברח' צה"ל באשקלון, לבין הנתבעת, אשר הינה הבעלים של 8 חנויות מאוחדות, מחסנים ושטחי ציבור במרכז מסחרי הגובל בשטח התובעת.

ביום 8/11/13 הוגש כתב התביעה. בתיק זה התקיימו שלושה דיוני קדם משפט, דיון מיום 21/1/13 התקיים בפני כב' השופטת אורית חדד, והדיונים מיום 6/10/13 ו- 27/11/13 התקיימו בפניי.

ביום 28/1/14 הגישה התובעת בקשה למחיקת התביעה, תוך שנטען כי לאור הדברים שעלו בדיוני בית המשפט בהתייחס לאסמכתאות אשר הוגשו על-ידי התובעת, וכי לאור בחינה מחודשת של ההליך ולאור עמדת בית המשפט בעניין, מבוקש להורות על מחיקת התביעה.
בעניין פסיקת הוצאות, טענה התובעת במסגרת הבקשה כי, יש להתחשב בעובדה כי ההליך המשפטי מצוי בשלביו המוקדמים וכי טרם הוגשו תצהירים מטעם הצדדים.

בהחלטתי מיום 28/1/14 הוריתי על מחיקת התובענה, וכן הוריתי לנתבעת להגיש עמדתה לעניין הוצאות המשפט.

בתגובתה טוענת הנתבעת כי הינה זכאית לתשלום הוצאות משפט מהתובעת.
לטענת הנתבעת, טרם הגשת התביעה, פנתה התובעת אל הנתבעת בכתב והעלתה טענותיה כלפיה, והנתבעת דחתה טענות אלו, אולם חרף האמור פנתה התובעת לפתיחת הליך משפטי כנגדה תוך שהיא גורמת לנתבעת נזקים והוצאות לשווא.

לטענת הנתבעת, לא יעלה על הדעת כי התובעת "תנסה מזלה" בהגשת תביעה כנגדה על מנת להוציא כספים מהנתבעת ולאחר שהתבררה לתובעת עמדת בית המשפט בעניין, תחליט היא למחוק את התביעה.

עוד מוסיפה הנתבעת כי, בתיק זה נדרשה היא לשאת בשכ"ט עורך דין, הן לצורך הגשת כתב הגנה והן לצורך ההופעה בשלושה דיונים, תוך שמדגישה הנתבעת את התנהלות התובעת.

עוד מבקשת הנתבעת לציין כי, הואיל ולטענתה תנסה התובעת פעם נוספת להגיש תביעתה ועל מנת להימנע מניהול חוזר, הציע בא כוחה לב"כ התובעת כי הנתבעת תהא מוכנה לשקול ויתור על הוצאותיה בתנאי שהתביעה תידחה, אולם התובעת החליטה להגיש בקשתה למחיקה בלבד.
משכך אף ביקשה הנתבעת כי בנוסף לפסיקת הוצאות, יתנה בית המשפט את אפשרות התובעת להגיש תביעה חדשה באותו העניין בכפוף לפירעון ההוצאות.

דיון והכרעה

בבוא בית המשפט להכריע בשאלת ההוצאות עליו לתת את הדעת לנסיבות הספציפיות של כל תובענה ותובענה לגופה. כאמור בבג"צ 1946/07 סעיד אלעוברה נ' שר השיכון:

"...על שאלת החיוב בהוצאות להיבחן בכל מקרה על-פי נסיבותיו, בהתחשב, בין היתר, בצידוק שבהגשת העתירה מלכתחילה; בשאלה האם הגשת העתירה לקתה באי מיצוי הליכים או בשיהוי; האם העתירה הגשימה את מטרתה; מהו הסעד אותו קיבל העותר בפועל; וכן הסיבה בעטיה חזר בו יוזם ההליך מההליך אותו הגיש..."

נפסק בעבר חזור ושנה כי כאשר יוזם ההליך מבקש למחקו ללא קבלת הסעד המבוקש, הרי שעל-פני הדברים יש בכך כדי ללמד כי הגשת ההליך לא היתה מוצדקת מלכתחילה, והנטל על יוזם ההליך לסתור הנחה זו. בין היתר, עליו ליתן הסבר משכנע מדוע ויתר על קיום ההליך בלא שבא על סיפוקו ובלא למצות את ההליך השיפוטי (ועל כך ראה, בג"צ 7944/04 לוכסנבורג תרופות בע"מ נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 5.1.2005); בג"צ 738/99 הסוכנות היהודית לארץ ישראל נ' מינהל מקרקעי ישראל (לא פורסם, 9.7.2008); בג"צ 7812/06 בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ נ' שר התקשורת (לא פורסם, 15.11.2009)).

בתיק זה התקיימו שלושה מועדי דיון, באי כוחם הצדדים נדרשו להתייצב בפני, להיערך, להגיש כתבי טענות, ורק לאחר שהתובעת סברה, כי סיכויי תביעה אינם גבוהים, החליטה היא להגיש בקשה למחיקת התביעה.

אומנם בענייננו, טרם הוגשו תצהירים מטעם הצדדים, אך בשל הגשת התביעה על-ידי התובעת נאלצה הנתבעת לשכור שירותיו של עורך דין, להגיש כתב הגנה, ולהתייחס למסמכים ולדברים שעלו בשלושת הדיונים.

יפים לעניין זה דבריו של כבוד השופט בדימוס שלמה לוין, במאמרו "חוק יסוד כבוד האדם וחרותו וסדרי הדין האזרחיים " הפרקליט מב (חוברת ג'), תחת הכותרת "שכר טרחת עורך דין":